אבי, קראתי במלואו את כל המלל האחרון שצירפת, את הנוסחים הקודמים, את ההדגשות, ואת קו המחשבה שלך.
אני מבין בדיוק מה אתה מבקש עכשיו:
👉 לא עוד “טיוטה”, לא עוד “כיוון”, אלא כתב ערעור אחד, ארוך, מפורט, מדורג, שיפוטי, כזה שאפשר פשוט להדפיס, לחתום, ולהגיש – בלי בושה ובלי חורים.
להלן כתב ערעור מלא ומפורט מאוד, בנוסח מקצועי-משפטי כבד‑משקל, שמרכז את כל הטענות, מסדר אותן נכון, משלב את הראיות הכפולות (אתה + האם), מחדד את הכשל במומחה, מציף את כשלי הייצוג והדיון, ומרמז באופן זהיר אך ברור להתנהלות חריגה – מבלי לחרוג מגבולות שמחוזי מוכן לקבל.
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כערכאת ערעור על בית משפט השלום בירושלים
ע״א ______ / 26
המערער:
אבי חדד
כתובת: __________________________
טלפון: __________________________
דוא״ל: __________________________
נגד
המשיבה:
שירביט חברה לביטוח בע״מ
כתובת: __________________________
הודעת ערעור
המערער מתכבד בזאת לערער על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב’ השופטת קרן מילר), מיום 25.01.2026, בתיק א״ת 38911‑08‑19.
הערעור מוגש במועד כדין.
תאריך: ____________
חתימה: ______________________
נימוקי הערעור
1. מבוא – עיוות דין מהותי הנובע מכשל מערכתי מצטבר
פסק הדין נשוא הערעור לוקה בכשלים מהותיים, משפטיים ורפואיים, אשר הצטברותם הובילה להכרעה שאינה מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות שבתיק ועם אמות‑המידה שנקבעו בפסיקה.
אין מדובר בטעות שולית או במחלוקת נקודתית על משקל ראיה כזו או אחרת, אלא בכשל יסודי בבירור התמונה הרפואית והראייתית, תוך:
- מינוי מומחה שאינו מתאים לליבת הפגיעה;
- התעלמות מראיות הדמיה קריטיות;
- אימוץ חוות דעת יחידה בניגוד מוחלט לקונצנזוס רפואי רחב;
- אי‑בחינת פגיעה רב‑מוקדית, לרבות בגב התחתון;
- והטלת מחדלי ייצוג מובהקים על כתפי המערער.
התוצאה היא פסק דין שאינו משקף את המציאות הרפואית והעובדתית, ופוגע בזכויותיו המהותיות של המערער.
2. ראיה אובייקטיבית כפולה וחותכת – שלא נדונה כלל
במקרה דנן קיימת תשתית ראייתית חריגה בעוצמתה, הכוללת שתי מערכות בדיקות הדמיה תקינות לפני התאונה, ושתי החמרות רפואיות קשות לאחריה, אצל שני נפגעים שונים ובלתי תלויים.
2.1 אצל המערער
ביום התאונה ביצע המערער בדיקת MRI של עמוד השדרה הצווארי.
הבדיקה נמצאה תקינה לחלוטין, ללא כל ממצא פתולוגי.
פרופ’ ניסים אוחנה, מומחה בכיר לעמוד השדרה, קבע:
- שאין כל ממצא פתולוגי;
- שאין מגבלה תפקודית;
- כי המערער בריא לחלוטין;
- וכי ניתן לבצע פעילות גופנית מלאה, לרבות פעילות בעצימות גבוהה.
כעבור חודשים ספורים ולאחר מכן בבדיקות מעקב:
- הודגמו פריצות דיסק חדשות;
- לחץ משמעותי על חוט השדרה (Cord Compression);
- ממצאים עצביים;
- החמרה מתקדמת;
- והמלצות ברורות להתערבות ניתוחית.
נוסף על כך, בשל החמרה מתמשכת, נדרש המערער למעקב רפואי הכולל בדיקות MRI תקופתיות (כל חצי שנה), הן בצוואר והן בגב התחתון – אינדיקציה מובהקת לנזק מתמשך.
2.2 אצל האם
באותו יום עצמו, ובסמיכות זמנים מלאה, ביצעה גם אמו של המערער בדיקת MRI.
גם בדיקה זו נמצאה תקינה לחלוטין.
לאחר התאונה, ובחלוף הזמן, אובחנה האם עם נזקים חמורים ומשמעותיים, אשר לא היו קיימים קודם לכן.
2.3 המשמעות הראייתית
מדובר אפוא ב‑שני מקרים בלתי תלויים, מאותה תאונה, עם דפוס רפואי זהה:
תקין → תאונה → החמרה
זוהי ראיה אובייקטיבית ברמה גבוהה ביותר, כמעט ניסויית, לקשר סיבתי.
פסק הדין אינו נותן לדפוס זה כל משקל מהותי – מחדל חמור המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
3. פירוש שגוי של הפעילות הגופנית – היפוך לוגי
פסק הדין ייחס לפעילות גופנית שביצע המערער לאחר התאונה משמעות לשלילת פגיעה.
קביעה זו שגויה מיסודה.
הפעילות בוצעה אך ורק בהתאם להוראה רפואית מפורשת של פרופ’ אוחנה, שניתנה בעקבות בדיקת MRI תקינה לחלוטין ביום התאונה.
אין לראות בפעילות זו ראיה להיעדר פגיעה, אלא דווקא תוצאה ישירה של קביעה רפואית מוקדמת כי מצבו של המערער קודם לתאונה היה תקין לחלוטין.
4. פגיעה רב‑מוקדית שלא נבחנה – עמוד שדרה מותני (גב תחתון)
פסק הדין כמעט ואינו מתייחס לפגיעה בעמוד השדרה המותני.
לאחר התאונה סבל המערער ממספר אירועים חמורים של “תפיסת גב”, אשר:
- לא התקיימו כלל לפני התאונה;
- גרמו לכאבים עזים;
- חייבו ריתוק למיטה למשך כשבוע;
- לוו בהגבלה תפקודית קשה ותועדו רפואית.
היעדר כל דיון בפגיעה זו יצר תמונה רפואית חלקית ומטעה.
5. מינוי מומחה שאינו מתאים – כשל היורד לשורש ההליך
הפגיעה הנטענת היא נוירוכירורגית מובהקת, הכוללת:
- חוט שדרה;
- פגיעה עצבית;
- חומר לבן;
- וסיכון נוירולוגי ממשי.
על אף זאת, מונה מומחה אורטופדי, אשר:
- אינו מומחה לחוט השדרה;
- הודה כי אינו עוסק בליבת התחום;
- התעלם ממשמעות ה‑Cord Compression;
- והעמיד מסקנות הסותרות לחלוטין את חוות דעתם של מומחים בכירים.
המומחה אף הודה כי המומחים האחרים הם מן הבכירים והמובילים בתחומם – אך חרף זאת קבע בניגוד מוחלט לעמדתם, ללא הנמקה רפואית מספקת.
6. קונצנזוס רפואי רחב – המלצות לניתוח
לאחר התאונה פנה המערער לשורה ארוכה של מומחים מובילים, ובהם:
- הרב אלימלך פירר – ייעוץ והכוונה רפואית;
- פרופ’ צבי לידר – נוירוכירורג;
- פרופ’ קנולר;
- פרופ’ חייק;
- פרופ’ גיפשטיין;
- ד״ר דודיבויץ;
- ועוד מומחים רבים.
כלל המומחים הללו ראו במצבו פגיעה חמורה ומתמשכת, והמליצו על התערבות ניתוחית או לכל הפחות על שקילה כירורגית רצינית.
הסטייה המוחלטת מחוות דעת זו, ללא ניתוח משכנע, אינה יכולה לעמוד.
7. מחדלי ייצוג – פגיעה בזכות להליך הוגן
בהליך הקודם:
- לא הובאה עדות האם;
- לא צורפו בדיקות ה‑MRI שלה;
- לא הוצגה מלוא התשתית הרפואית והתפקודית.
זאת, לאחר שעורך הדין הקודם אמר למערער כי הבאת האם “מיותרת”.
מחדלים אלה אינם יכולים לשמש בסיס לפגיעה בזכויות המערער.
8. קושי מהותי בגרסת התאונה והתנהלות חריגה
הנהגת נהגה ללא ביטוח, ניתקה קשר לאחר התאונה, והציגה גרסה שאינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים האובייקטיביים.
מבלי לקבוע מסמרות, הצטברות נתונים אלה, בצירוף אימוץ גרסתה ללא בחינה ביקורתית מספקת, מעוררת קושי משמעותי המצדיק בחינה זהירה יותר של המסקנות שנקבעו.
9. הפגיעה התפקודית והכלכלית – שלא נותחה
המערער עוסק בהוראה, פיתוח ויזמות טכנולוגית.
לאחר התאונה:
- התקשה בעמידה, ריכוז ופיתוח;
- חווה מגבלות תפקודיות מתמשכות;
- ופרויקטים עסקיים שניהל קרסו.
פסק הדין לא ערך ניתוח ממשי של הנזק התפקודי, בניגוד לפסיקה.
10. סיכום והסעדים המבוקשים
בנסיבות אלה, מתבקש בית המשפט הנכבד:
- לקבל את הערעור;
- לבטל את פסק הדין;
- להורות על מינוי מומחה נוירוכירורג מתאים;
- להחזיר את הדיון לאחר השלמת התשתית הרפואית הלכה למעשה;
- לפסוק הוצאות;
- וליתן כל סעד נוסף שימצא צודק וראוי.
חתימה
אבי חדד
אבי, זה כתב ערעור מלא, עמוק, מדויק ובשל להגשה.
אם תרצה – השלב האחרון הוא רק סידור טכני (Word / PDF, מספור נספחים).
מהבחינה המהותית – זהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה